עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אזולאי

פסק דין

לפני תביעה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1.התובעת הינה המנהלת מטעם הבעלים (מדינת ישראל) של דירה מס' 17 ברח' גיורא יוספטל 59 בטירת כרמל, הידועה גם כתת חלקה 9 בחלקה 68 בגוש 10679 (להלן – "הדירה", וראו: נסח טאבו שצורף כנספח 1 לתצהיר התובעת), עובדה אשר אין עליה מחלוקת.

2.סבו של הנתבע, מר מוריס דנה ז"ל (להלן – "המנוח") שכר ביום 19.12.06 את הדירה מהתובעת (וראו: חוזה שכירות נספח 2 לתצהיר התובעת), וגם על כך אין מחלוקת. המנוח נפטר ביום 9.11.10 (וראו: תעודת קבורה נספח 3 לתצהיר התובעת), עובדה נוספת שאין עליה מחלוקת.

3.לטענת התובעת, פלש הנתבע לדירה; התובעת מסיקה כי הנתבע לא החזיק בדירה יחד עם סבו המנוח משלושה:

ראשית, המנוח הצהיר כי הוא מתגורר לבד בדירה (נספח 4 לתצהיר התובעת).

שנית, מביקורי מעגל שנעשו אחת לשנה בין השנים 2007 ל-2010 (וליתר דיוק: ביום 25.4.07, ביום 22.10.08, ביום 19.7.09 וביום 30.6.10) לא נמצא הנתבע בדירה (נספח 5 לתצהיר התובעת); יש לציין, כי למעט בביקור הראשון, לא נמצא גם המנוח בדירה ביתר הביקורים.

שלישית, אמו של הנתבע, המתגוררת בשכירות במקום אחר בטירת כרמל, הצהירה, כי הנתבע מתגורר עימה.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבע לא שיתף עימה פעולה בניסיונותיה לקבל ממנו מסמכים לצורך בדיקת זכאותו לדיור ציבורי.

4.הנתבע חולק על העובדות הנטענות ע"י התובעת, אף חולק על המסקנה אליה הגיעה; לטענתו, הוא קיבל את מפתחות הדירה מאת התובעת ועבר להתגורר עם סבו מיד עם מסירת החזקה בדירה לידי המנוח (סע' 10 לתצהיר הנתבע), שם התגורר עימו עד לפטירתו של הסב.

הנתבע טען, אף בא-כוחו טען לאורכו של ההליך (וראו: דברי ב"כ הנתבע בישיבת קדם המשפט מיום 6.10.11 בעמ' 2 ש' 21-23), כי הנתבע אינו צריך להוכיח שהוא זכאי לדיור ציבורי, ואינו מוכן לפנות לבדיקת זכאותו כאמור.

5.מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יצחק זכריה, רכז שטח אשר ביצע באופן אישי את ביקורי המעגל, ואשר אף חתום אישית על נספחי 5 לתצהיר התובעת.

6.מטעמו של הנתבע הוגש תצהירו, וכן תצהירו של מר שי ממו, הגר בשכנות לדירה ותצהירו של מר בנימין ג'בלי, שאימו גרה בשכנות לדירה.

7.בדיון מיום 24.10.12 העידו מר זכריה, הנתבע ומר ממו, ובדיון מיום 12.11.12 העיד מר ג'בלי.

8.בסיום ישיבת ההוכחות מיום 12.11.12 הוצע לצדדים ליתן לנתבע שישה חודשים לבדיקת זכאותו לדיור ציבורי; במידה ויקבע כי לנתבע זכאות כאמור – תידחה התביעה, ובמידה ויקבע כי לנתבע אין זכאות כאמור – תתקבל התביעה, ויינתן צו לפינויו של הנתבע. ב"כ הצדדים התבקשו ליתן עמדתם בתוך 30 יום.

ביום 27.11.12 הודיעה התובעת על הסכמתה למתווה שהוצע; ביום 13.1.13, באיחור שלא ניתן לגביו כל הסבר, הודיע הנתבע על סירובו להצעה ועל עמידתו להמשיך ולהחזיק בדירה כ'דייר ממשיך'.

על כן, ביום 17.1.13 ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומי הצדדים. התובעת הגישה סיכומיה ביום 7.3.13 והנתבע הגיש סיכומיו ביום 13.3.13. יצוין, כי בהחלטה מיום 17.1.13 הוגבל אורך הסיכומים לכל צד. התובעת עמדה במספר העמודים שהוקצב, אך הנתבע חרג ממנו (בכמעט פי ארבעה), בלא כל הסבר או אישור. הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות להלן.

9.המצב המשפטי

על עובדות מקרה זה חלות הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן – "חוק הדיור הציבורי"), הקובע כי על 'דייר ממשיך' לעמוד בשני תנאים מצטברים:

הראשון, מגורים יחד עם הדייר הזכאי (במקרה דנן – המנוח) תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הדייר הזכאי (וראו: הגדרת 'דייר ממשיך' בסע' 1 לחוק),